מודל חדש,
המתווה דרך לצמיחה ולהתפתחות של האדם,
בעזרת תהליכים בין-אישים
בסדנאות למודעות עצמית
כתב: ערן רון
חלק א'
הקדמה אישית:
במשך שלושים השנים האחרונות, אני מנסה לעזור לאנשים לצמוח ולהתפתח, בעזרת סדנאות שאני מנחה בנושאים של מודעות עצמית ושיפור מיומנויות בין אישיות.
כאשר מצאתי לי תקופת רגיעה בין הסדנאות, החלטתי לנסות ולשבת עם עצמי, ולסכם מה עשיתי בכל השנים הללו, בהכללות ובמונחים של מודל עקרוני. מטרתי הייתה למצוא את המכנה המשותף של הפעילות שלי עם אלפי אנשים, אתם עבדתי במהלך השנים ובעזרתם יכולתי לעקוב מקרוב, ללא מחיצות, אחר תהליך התפתחותו של האדם. הקיץ הצלחתי לעשות זאת, כאשר מצאתי מספיק שקט ומרגוע פנימי, להתרחק מההנחיה השוטפת, להסתכל מבחוץ, ממעוף הציפור ולתרגם את מחשבותיי למודל עקרוני.
עבורי, מבין כל המאמרים שכתבתי עד עתה ופורסמו, מאמר זה הוא המאמר החשוב ביותר, משום שהצלחתי לכותבו מתוך פרספקטיבה רבת שנים, עיכול ועיבוד כל אותם אין ספור אירועים שחוותי במהלך השנים שבהם אני משמש כמנחה קבוצה. זה לא מאמר אקדמאי במובן הרגיל של המילה. לא חקרתי את כל המאמרים שנכתבו בתחומים אלו ולא עשיתי מחקרים אמפיריים המוכחים את תקפותו של מודל זה. אני לא יודע אם הוא מודל "נכון". כל שאני יודע הוא שהמודל משקף את המציאות של העבודה הקבוצתית, כפי שאני מפרש אותה. אני מצאתי במודל זה הגיון פנימי וערכים חשובים, אך הוא לא יותר מאשר מחשבה סובייקטיבית, שלא מחייבת אף אחד, אלא את כותב שורות אלו.
המטרה של כתיבת מאמר זה היא לחלוק עם קוראי את הבנתי מהו תהליך התפתחותו של האדם המבוגר. אני שמח לחלוק עם קוראי את הידע שצברתי בתחום זה, כדי שכל קורא יוכל לזהות באיזה שלב במודל הוא נמצא בעת הקריאה וגם כדי לאפשר לקורא להבין מהם השלבים המצפים לו בתהליך הצמיחה האישית שלו. ההתבוננות במודל מהווה מעין מראה, שבעזרתה, כך אני מקווה, יוכל האדם לבחון את עצמו היכן הוא ממוקם, לקראת הסקת מסקנות לגבי כיווני התפתחותו האישית.
כמו כן, מאמר זה מופנה למנחי קבוצות העוסקים בהנחיית קבוצות למודעות עצמית. בעזרת מודל זה יוכל מנחה הקבוצות לבחון לאן הגיעו המשתלמים בקבוצה שלו, ומה עליו לעבור אתם, כדי שהם יוכלו לחזק את המודעות העצמית שלהם, כדי לפתח ולקדם את אישיותם.
כדי להיות ברור, עלי להדגיש שהמודל שלהלן אינו מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא. הוא אינו מודל דוגמת המודלים ההתפתחותיים של פרויד, פיאזה, ואריקסון, שניסו להסביר את המציאות האנושית בכלים פסיכו ?דינמיים. לדעתם, כל בן אנוש מתפתח, כמעט באופן דטרמיניסטי, בהתאם לשלבים אלו.
סולם הצמיחה האישית, אינו מודל דטרמניסטי, אלא הוא מודל היוצא מנקודת הנחה חינוכית, שלאדם יש בחירה חופשית והוא יכול לבחור את דרכו ולפתח את עצמו." הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג',י"ט). הרשות נתונה בידי כל אדם לפתח את עצמו והמודל נועד להראות לאדם את השלבים בהתפתחותו הרוחנית, ריגשית - האישית, כדי שהוא יוכל לבחור את דרכו.
מהן המקורות של המודל:
בכל השנים שהנחיתי קבוצות למודעות עצמית נפגשתי עם אלפים רבים של תלמידים, שמהם למדתי כל כך הרבה על הצמיחה האישית של האדם. לכאורה אני הייתי המורה, המנחה של הקבוצות, אך לאמיתו של דבר, למדתי מהם לא פחות מאשר לימדתי, לעיתים יותר. תלמידי היוו עבורי, המורים הטובים ביותר לאומנות ההתפתחות האישית. יכולתי לראות מקרוב, מה גורם לצמיחה ולהתקדמות, מי מתקדם ומתפתח ומי נשאר מאחור ולא מצליח להשתנות ולגדול.
בנוסף לידע שצברתי מתלמידי ומהידע שצברתי מהספרות המקצועית, הסתכלתי פנימה גם על האישיות שלי וניסיתי לראות מהם השלבים שאני אישית עברתי בתהליך הצמיחה האישית שלי עד לגיל 52. נדמה לי שחלק לא מועט מההבנות שלי לגבי השלבים השונים במודל, הם תוצאה ישירה מכך שאני אישית הייתי צריך לטפס במעלה המודל במשך שנים רבות. לעיתים עליתי ולעיתים נסוגותי, לעיתים הרגשתי בשלב האחרון והרבה יותר פעמים הרגשתי שאני מתדרדר אחורנית. לא הצלחתי לפתח את עצמי רק כלפי מעלה ולא הצלחתי להישאר בשלב האחרון מספיק, כפי שהייתי רוצה להיות בו. אך "הטיולים" למעלה ולמטה לימדו אותי מהם השלבים שדרכם אני צריך לעבור, כדי לשפר את עצמי ולהתפתח. אני מקווה שהניסיון של התלמידים שלי, כפי שאני פרשתי אותו, בתוספת הידע התיאורתי ויחד עם הניסיון הפרטי שלי, מהווים בסיס איתן עליו יכול להתבסס סולם הצמיחה האישית המופיע במאמר זה.
אני מודה, שכאשר תכננתי את המודל הזה, היה לנגד עיני סולם הצרכים של מסלאו. לא יכולתי להתעלם ולא רציתי להתעלם מהאופן המוצלח שאברהם מסלאו בנה את המודל שלו. יצדק מי שיבחין בדמיון בין שני המודלים, אך ההבדל הוא רב. מסלאו עסק בצרכים האישיים והחברתיים של האדם, בעוד שהמודל שפותח על ידי, מתאר מודל להתפתחות אישית - פנימית. מסלאו מדגיש את הקשר "יחיד - חברה", בעוד שהמודל שאני פיתחתי הוא סולם צמיחה אישית, בן היחיד לעצמו. מבחינה צורנית, מבחוץ, נראים שני המודלים דומים, אך מבחינת התכנים שלהם, הם שונים. עם זאת, השלב האחרון במודל של מסלאו ובמודל שאני פיתחתי דומים, אך גם הם לא זהים. בעוד מסלאו מדגיש בשלב האחרון, את ההגשמה העצמית, אני מדגיש יותר את "גן העדן הפרטי" - מקום של שקט, שלווה והרמוניה פנימית. שלב זה דומה אבל לא זהה.
ראציונאל המודל: הקדמה
המודל בנוי מלמטה למעלה. צורת הפרמידה של המודל מראה כמות אנשים גדולה מאד הנמצאים בשלב צבירת הכעסים (שלב 1) ואת צמצום מספרי האנשים המצליחים להתקדם במעלה הפרמידה של המודל. המודל מסתיים בשלב האחרון, (שלב 7) שלב "גן העדן הפרטי" - שלב השקט הפנימי וההרמוניה, לשם מגיעים מספר קטן של אנשים.
כמו כל מודל, הוא סכמתי ובודאי שהמציאות לא מסתדרת כל כך יפה כמו המודל, רובד על גבי רובד. במציאות השלבים מתערבבים ומתחלפים. עם זאת, יש הגיון פנימי בסדר ההתפתחות המתואר במודל, סדר המתאים להתפתחותם של רבים. גם אם הסדר לעיתים משתנה, אין כנראה אפשרות לפסוח על שלב כזה או אחר במודל. פסיחה על שלב במודל, עלולה להחזיר את האדם המתפתח לתחילת המודל, כמעט כמו במשחק 'סולמות וחבלים', בו אתה עלול למצוא את עצמך מתדרדר לשלבים קודמים. "חכם השביל מן ההולך בו". ניסיון לקצר את 'השביל', את התהליך, לחתוך פינות, למהר, לקפוץ, עלול להסתיים בכישלון וביאוש. גם פיאזה וגם אריקסון, טוענים טענה דומה במודלים שלהם. הם טוענים שבכל אחת מ"התחנות" שהאדם עובר בחייו, עליו לפתור אי אילו מטלות. הפתרון נותן לאדם את הכלים להתמודד עם המטלות שבשלב הבא.
תהליך ההתפתחות הוא מאד איטי ומשכו שנים רבות, לעיתים עשרות שנים ולעיתים כל החיים כולם. לפעמים האדם חש שהוא מתקדם ולעיתים הוא נסוג. יתכן ואדם נתקע בשלב מסוים שנים רבות ויתכן שהוא עשוי ליצור פריצת דרך אישית מהירה כאשר התהליכים האישיים בשלים. זה לא פשוט לעבור את כל השלבים, זה כרוך בהרבה עבודה אישית של התבוננות פנימית וברצון כן ואמיתי לקבל ולהקשיב למשובים מהסביבה בה האדם חי.
הסדנאות למודעות עצמית יוצרות האצה של התהליך שמתרחש באופן טבעי, כיוון שבקבוצות למודעות עצמית, תהליכי המשוב הם הרבה יותר אינטנסיביים מאשר במציאות החוץ-קבוצתית. ההאצה עשויה לאפשר למשתלמים לסבול פחות שנים ולהיפטר מהכעסים ומהמצוקות אותם הם נושאים בלבם, מהר יותר וביתר קלות מאשר בחיי השגרה.
תהליך ההתפתחות אינו מובן מאליו ולא קורה בעצמו. צריך לרצות לגדול ולהתפתח וצריך לעשות מאמץ אישי משמעותי כדי לצמוח. זה לא מאמץ קל משום שהוא כרוך בהרבה ניסיונות, בכאבי לב קשים, אכזבות ותסכולים רבים. דמעות רבות נשפכות בתהליך ההתפתחות, לעיתים דמעות אמיתיות ולעיתים דמעות פנימיות. אלא שבסופה של הדרך, המאמץ משתלם. האדם שהשקיע את כוחותיו הרוחניים בהתפתחות אישית, צפוי לפרס עצום - שקט ושלווה פנימית. חיים יותר רגועים, מתוך איזון פנימי ומתוך קרבה של האדם אל עצמו, מיצוי עצמי והגשמה עצמית. רק מעטים מצליחים להתפתח ולהגיע לשלב "גן העדן הפרטי".
נכון שמעטים מגיעים לדרגה זאת, אך זה אפשרי, זה מיועד לבני אדם ואנשים רבים הגיעו למצב זה. אין צורך לנסוע להודו או למזרח כדי לפגוש את עצמך, אתה נמצא עם עצמך כל הזמן, כאן ועכשיו. כל שעליך לעשות הוא להסתכל פנימה, ובאומץ לב להגיד לעצמך מה אתה רואה והאם אתה מרוצה ממה שאתה רואה. מה שטוב, עליך לשמור ולטפח ומה שפחות טוב בעינך, לנפות, לזרוק או לתקן. ישנם המכנים תהליך זה בשם "תיקון" או "חשבון נפש". חשבון הנפש עליו מצווה כל יהודי לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, מבליט ערך משמעותי, שתוצאותיו הן שינויים פנימיים, גדילה והתפתחות. חשבון נפש כזה הוא עיקר העבודה בסדנאות למודעות עצמית.
כדי לדייק חשב לציין שתהליך ההתפתחות המתואר כאן, אינו עוסק בהתפתחות בתחום הקריירה המקצועית. אמנם הוא יכול לבוא לידי ביטוי בקרירה מקצועית, אך לא בהכרח. אדם יכול להיות ראש ממשלה ולא להגיע אפילו לשלב השני של ההתפתחות האישית (שלב המודעות העצמית) ולהפך, אדם יכול להיות נטול קרירה חיצונית לחלוטין, אך הוא יכול להימצא בדרגה הגבוהה ביותר של ההתפתחות האישית,(שלב שבע), בדרגה של השקט והשלווה הפנימית.
מבחוץ אי אפשר להגיד על האדם מאומה. סמלי סטטוס, דרגות, כבוד, מעמד, יחוס אבות, יופי, משכורות ורכוש לא מעידים מאומה על השלב בו נמצא האדם. האדם יכול להעיד מתוך עצמו על עצמו, הרבה יותר מאשר המסתכל מבחוץ. רק כאשר נפגשים מקרוב עם האדם, משוחחים אתו ומרגישים אותו, ניתן לראות ולהבין באיזה שלב של ההתפתחות האישית הוא נמצא.
לסיכום - קשה לגדול ולהתפתח. עם זאת התהליך מרתק, מאתגר ואף אפשרי. הפרס הוא עצום: חיים מלאים ומאוזנים.
חלק ב'
הסבר שלבי המודל:
שלב 1: שלב צבירת הכעס - שלטון הרגשות.
מאז עידן פרויד, אך גם לפניו, אין חולק על כך שחוויות הילדות הן החוויות המשמעותיות ביותר שהאדם צועד איתם כל חייו. במשפחה הגרעינית בה הילד גדל, הוא היה הילד הקטן, חסר כוח, חסר משאבים חומריים, חסר יכולת לבטא את עצמו ותלוי בהוריו, או במטפליו, באופן כמעט מוחלט, למען קיומו. ההורים, בין במודע או שלא במודע, מנצלים את כוחם מול הילד, ומשאירים אותו פעמים הרבה, עם כעסים לא פתורים. תקופת הילדות בה הילד כל כך חלש ותלוי, מטביעה בילד חותם בל ישכח. כל חייו הוא עלול לשאת בזיכרונותיו, הגלויים והסמויים, את תקופת הילדות בה חש קטן ומתוסכל.
הבעיות הנוצרות במשפחה הגרעינית בה גדל הילד הן רבות מיני ספור. לשם המחשה נציין רק חלק מהן: חוסר באהבה, קינאת אחים, מתח בין ההורים, גירושין, הזנחה רגשית, ניצול והתעללויות, מחלות, משפחה לא יציבה, מאבקים על מיקום במשפחה, אלימות, מוות במשפחה, התמכרויות (אלכוהול, סמים, הימורים, התמכרות למין...), מאבקים על ירושה, בעיות כלכליות, מלחמות וכו'. הבעיות הללו לא נעלמות מעיני הילד ולא נפתרות, להפך, הילד יוצא אתם לחיים והם בעלי השפעה רבה בהמשך הדרך. רגשות הכעס, שהצטברו בתקופת הילדות, לא הולכים לאיבוד. הם נשמרים אצל הילד שהופך לאדם בוגר, אלא אם כן מטפלים בהם. באופן אנלוגי ל'חוק שימור האנרגיה' בפיסיקה, ניתן לומר שיש 'חוק שימור הכעס'. הכעס הוא סוג של אנרגיה, לא אנרגיה פיסיקלית, אלא אנרגיה רוחנית - שלילית. הכעסים המצטברים בילדות, לא משתחררים ולא נשכחים מאליהם ועלולים ללוות את האדם עד ליומו האחרון. הדרך להשתחרר מהם היא לעבור תהליכים של מודעות עצמית והתפתחות אישית.
לתסכולי היסוד, אתם האדם מסיים את תקופת הילדות, מצטברים תסכולים נוספים המצטברים במהלך החיים. פרדה מאדם אהוב, בוס מתעמר בעבודה, כישלונות בזוגיות, בגידה של חברים קרובים, מצוקות כלכליות, מאבקים בין אישיים, מחלות, מוות, וכו'. תסכולים אלו קשים בזכות עצמם, אך הם עלולים להיות קשים שבעתיים, אם הם פוגעים במקומות שבהם פצעי הילדות עדיין לא נרפאו. ניתן לומר, ללא הגזמה, שכמעט ואין בן אנוש שלא חווה כעסים ותסכולים בעת ילדותו, המלווים אותו לאורך כל ימיו ולכן בסיס המודל הוא כה רחב, הוא מכיל כמעט את כל האוכלוסיה.
ראה חלקים נוספים בהמשך המאמרים
המתווה דרך לצמיחה ולהתפתחות של האדם,
בעזרת תהליכים בין-אישים
בסדנאות למודעות עצמית
כתב: ערן רון
חלק א'
הקדמה אישית:
במשך שלושים השנים האחרונות, אני מנסה לעזור לאנשים לצמוח ולהתפתח, בעזרת סדנאות שאני מנחה בנושאים של מודעות עצמית ושיפור מיומנויות בין אישיות.
כאשר מצאתי לי תקופת רגיעה בין הסדנאות, החלטתי לנסות ולשבת עם עצמי, ולסכם מה עשיתי בכל השנים הללו, בהכללות ובמונחים של מודל עקרוני. מטרתי הייתה למצוא את המכנה המשותף של הפעילות שלי עם אלפי אנשים, אתם עבדתי במהלך השנים ובעזרתם יכולתי לעקוב מקרוב, ללא מחיצות, אחר תהליך התפתחותו של האדם. הקיץ הצלחתי לעשות זאת, כאשר מצאתי מספיק שקט ומרגוע פנימי, להתרחק מההנחיה השוטפת, להסתכל מבחוץ, ממעוף הציפור ולתרגם את מחשבותיי למודל עקרוני.
עבורי, מבין כל המאמרים שכתבתי עד עתה ופורסמו, מאמר זה הוא המאמר החשוב ביותר, משום שהצלחתי לכותבו מתוך פרספקטיבה רבת שנים, עיכול ועיבוד כל אותם אין ספור אירועים שחוותי במהלך השנים שבהם אני משמש כמנחה קבוצה. זה לא מאמר אקדמאי במובן הרגיל של המילה. לא חקרתי את כל המאמרים שנכתבו בתחומים אלו ולא עשיתי מחקרים אמפיריים המוכחים את תקפותו של מודל זה. אני לא יודע אם הוא מודל "נכון". כל שאני יודע הוא שהמודל משקף את המציאות של העבודה הקבוצתית, כפי שאני מפרש אותה. אני מצאתי במודל זה הגיון פנימי וערכים חשובים, אך הוא לא יותר מאשר מחשבה סובייקטיבית, שלא מחייבת אף אחד, אלא את כותב שורות אלו.
המטרה של כתיבת מאמר זה היא לחלוק עם קוראי את הבנתי מהו תהליך התפתחותו של האדם המבוגר. אני שמח לחלוק עם קוראי את הידע שצברתי בתחום זה, כדי שכל קורא יוכל לזהות באיזה שלב במודל הוא נמצא בעת הקריאה וגם כדי לאפשר לקורא להבין מהם השלבים המצפים לו בתהליך הצמיחה האישית שלו. ההתבוננות במודל מהווה מעין מראה, שבעזרתה, כך אני מקווה, יוכל האדם לבחון את עצמו היכן הוא ממוקם, לקראת הסקת מסקנות לגבי כיווני התפתחותו האישית.
כמו כן, מאמר זה מופנה למנחי קבוצות העוסקים בהנחיית קבוצות למודעות עצמית. בעזרת מודל זה יוכל מנחה הקבוצות לבחון לאן הגיעו המשתלמים בקבוצה שלו, ומה עליו לעבור אתם, כדי שהם יוכלו לחזק את המודעות העצמית שלהם, כדי לפתח ולקדם את אישיותם.
כדי להיות ברור, עלי להדגיש שהמודל שלהלן אינו מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא. הוא אינו מודל דוגמת המודלים ההתפתחותיים של פרויד, פיאזה, ואריקסון, שניסו להסביר את המציאות האנושית בכלים פסיכו ?דינמיים. לדעתם, כל בן אנוש מתפתח, כמעט באופן דטרמיניסטי, בהתאם לשלבים אלו.
סולם הצמיחה האישית, אינו מודל דטרמניסטי, אלא הוא מודל היוצא מנקודת הנחה חינוכית, שלאדם יש בחירה חופשית והוא יכול לבחור את דרכו ולפתח את עצמו." הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג',י"ט). הרשות נתונה בידי כל אדם לפתח את עצמו והמודל נועד להראות לאדם את השלבים בהתפתחותו הרוחנית, ריגשית - האישית, כדי שהוא יוכל לבחור את דרכו.
מהן המקורות של המודל:
בכל השנים שהנחיתי קבוצות למודעות עצמית נפגשתי עם אלפים רבים של תלמידים, שמהם למדתי כל כך הרבה על הצמיחה האישית של האדם. לכאורה אני הייתי המורה, המנחה של הקבוצות, אך לאמיתו של דבר, למדתי מהם לא פחות מאשר לימדתי, לעיתים יותר. תלמידי היוו עבורי, המורים הטובים ביותר לאומנות ההתפתחות האישית. יכולתי לראות מקרוב, מה גורם לצמיחה ולהתקדמות, מי מתקדם ומתפתח ומי נשאר מאחור ולא מצליח להשתנות ולגדול.
בנוסף לידע שצברתי מתלמידי ומהידע שצברתי מהספרות המקצועית, הסתכלתי פנימה גם על האישיות שלי וניסיתי לראות מהם השלבים שאני אישית עברתי בתהליך הצמיחה האישית שלי עד לגיל 52. נדמה לי שחלק לא מועט מההבנות שלי לגבי השלבים השונים במודל, הם תוצאה ישירה מכך שאני אישית הייתי צריך לטפס במעלה המודל במשך שנים רבות. לעיתים עליתי ולעיתים נסוגותי, לעיתים הרגשתי בשלב האחרון והרבה יותר פעמים הרגשתי שאני מתדרדר אחורנית. לא הצלחתי לפתח את עצמי רק כלפי מעלה ולא הצלחתי להישאר בשלב האחרון מספיק, כפי שהייתי רוצה להיות בו. אך "הטיולים" למעלה ולמטה לימדו אותי מהם השלבים שדרכם אני צריך לעבור, כדי לשפר את עצמי ולהתפתח. אני מקווה שהניסיון של התלמידים שלי, כפי שאני פרשתי אותו, בתוספת הידע התיאורתי ויחד עם הניסיון הפרטי שלי, מהווים בסיס איתן עליו יכול להתבסס סולם הצמיחה האישית המופיע במאמר זה.
אני מודה, שכאשר תכננתי את המודל הזה, היה לנגד עיני סולם הצרכים של מסלאו. לא יכולתי להתעלם ולא רציתי להתעלם מהאופן המוצלח שאברהם מסלאו בנה את המודל שלו. יצדק מי שיבחין בדמיון בין שני המודלים, אך ההבדל הוא רב. מסלאו עסק בצרכים האישיים והחברתיים של האדם, בעוד שהמודל שפותח על ידי, מתאר מודל להתפתחות אישית - פנימית. מסלאו מדגיש את הקשר "יחיד - חברה", בעוד שהמודל שאני פיתחתי הוא סולם צמיחה אישית, בן היחיד לעצמו. מבחינה צורנית, מבחוץ, נראים שני המודלים דומים, אך מבחינת התכנים שלהם, הם שונים. עם זאת, השלב האחרון במודל של מסלאו ובמודל שאני פיתחתי דומים, אך גם הם לא זהים. בעוד מסלאו מדגיש בשלב האחרון, את ההגשמה העצמית, אני מדגיש יותר את "גן העדן הפרטי" - מקום של שקט, שלווה והרמוניה פנימית. שלב זה דומה אבל לא זהה.
ראציונאל המודל: הקדמה
המודל בנוי מלמטה למעלה. צורת הפרמידה של המודל מראה כמות אנשים גדולה מאד הנמצאים בשלב צבירת הכעסים (שלב 1) ואת צמצום מספרי האנשים המצליחים להתקדם במעלה הפרמידה של המודל. המודל מסתיים בשלב האחרון, (שלב 7) שלב "גן העדן הפרטי" - שלב השקט הפנימי וההרמוניה, לשם מגיעים מספר קטן של אנשים.
כמו כל מודל, הוא סכמתי ובודאי שהמציאות לא מסתדרת כל כך יפה כמו המודל, רובד על גבי רובד. במציאות השלבים מתערבבים ומתחלפים. עם זאת, יש הגיון פנימי בסדר ההתפתחות המתואר במודל, סדר המתאים להתפתחותם של רבים. גם אם הסדר לעיתים משתנה, אין כנראה אפשרות לפסוח על שלב כזה או אחר במודל. פסיחה על שלב במודל, עלולה להחזיר את האדם המתפתח לתחילת המודל, כמעט כמו במשחק 'סולמות וחבלים', בו אתה עלול למצוא את עצמך מתדרדר לשלבים קודמים. "חכם השביל מן ההולך בו". ניסיון לקצר את 'השביל', את התהליך, לחתוך פינות, למהר, לקפוץ, עלול להסתיים בכישלון וביאוש. גם פיאזה וגם אריקסון, טוענים טענה דומה במודלים שלהם. הם טוענים שבכל אחת מ"התחנות" שהאדם עובר בחייו, עליו לפתור אי אילו מטלות. הפתרון נותן לאדם את הכלים להתמודד עם המטלות שבשלב הבא.
תהליך ההתפתחות הוא מאד איטי ומשכו שנים רבות, לעיתים עשרות שנים ולעיתים כל החיים כולם. לפעמים האדם חש שהוא מתקדם ולעיתים הוא נסוג. יתכן ואדם נתקע בשלב מסוים שנים רבות ויתכן שהוא עשוי ליצור פריצת דרך אישית מהירה כאשר התהליכים האישיים בשלים. זה לא פשוט לעבור את כל השלבים, זה כרוך בהרבה עבודה אישית של התבוננות פנימית וברצון כן ואמיתי לקבל ולהקשיב למשובים מהסביבה בה האדם חי.
הסדנאות למודעות עצמית יוצרות האצה של התהליך שמתרחש באופן טבעי, כיוון שבקבוצות למודעות עצמית, תהליכי המשוב הם הרבה יותר אינטנסיביים מאשר במציאות החוץ-קבוצתית. ההאצה עשויה לאפשר למשתלמים לסבול פחות שנים ולהיפטר מהכעסים ומהמצוקות אותם הם נושאים בלבם, מהר יותר וביתר קלות מאשר בחיי השגרה.
תהליך ההתפתחות אינו מובן מאליו ולא קורה בעצמו. צריך לרצות לגדול ולהתפתח וצריך לעשות מאמץ אישי משמעותי כדי לצמוח. זה לא מאמץ קל משום שהוא כרוך בהרבה ניסיונות, בכאבי לב קשים, אכזבות ותסכולים רבים. דמעות רבות נשפכות בתהליך ההתפתחות, לעיתים דמעות אמיתיות ולעיתים דמעות פנימיות. אלא שבסופה של הדרך, המאמץ משתלם. האדם שהשקיע את כוחותיו הרוחניים בהתפתחות אישית, צפוי לפרס עצום - שקט ושלווה פנימית. חיים יותר רגועים, מתוך איזון פנימי ומתוך קרבה של האדם אל עצמו, מיצוי עצמי והגשמה עצמית. רק מעטים מצליחים להתפתח ולהגיע לשלב "גן העדן הפרטי".
נכון שמעטים מגיעים לדרגה זאת, אך זה אפשרי, זה מיועד לבני אדם ואנשים רבים הגיעו למצב זה. אין צורך לנסוע להודו או למזרח כדי לפגוש את עצמך, אתה נמצא עם עצמך כל הזמן, כאן ועכשיו. כל שעליך לעשות הוא להסתכל פנימה, ובאומץ לב להגיד לעצמך מה אתה רואה והאם אתה מרוצה ממה שאתה רואה. מה שטוב, עליך לשמור ולטפח ומה שפחות טוב בעינך, לנפות, לזרוק או לתקן. ישנם המכנים תהליך זה בשם "תיקון" או "חשבון נפש". חשבון הנפש עליו מצווה כל יהודי לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, מבליט ערך משמעותי, שתוצאותיו הן שינויים פנימיים, גדילה והתפתחות. חשבון נפש כזה הוא עיקר העבודה בסדנאות למודעות עצמית.
כדי לדייק חשב לציין שתהליך ההתפתחות המתואר כאן, אינו עוסק בהתפתחות בתחום הקריירה המקצועית. אמנם הוא יכול לבוא לידי ביטוי בקרירה מקצועית, אך לא בהכרח. אדם יכול להיות ראש ממשלה ולא להגיע אפילו לשלב השני של ההתפתחות האישית (שלב המודעות העצמית) ולהפך, אדם יכול להיות נטול קרירה חיצונית לחלוטין, אך הוא יכול להימצא בדרגה הגבוהה ביותר של ההתפתחות האישית,(שלב שבע), בדרגה של השקט והשלווה הפנימית.
מבחוץ אי אפשר להגיד על האדם מאומה. סמלי סטטוס, דרגות, כבוד, מעמד, יחוס אבות, יופי, משכורות ורכוש לא מעידים מאומה על השלב בו נמצא האדם. האדם יכול להעיד מתוך עצמו על עצמו, הרבה יותר מאשר המסתכל מבחוץ. רק כאשר נפגשים מקרוב עם האדם, משוחחים אתו ומרגישים אותו, ניתן לראות ולהבין באיזה שלב של ההתפתחות האישית הוא נמצא.
לסיכום - קשה לגדול ולהתפתח. עם זאת התהליך מרתק, מאתגר ואף אפשרי. הפרס הוא עצום: חיים מלאים ומאוזנים.
חלק ב'
הסבר שלבי המודל:
שלב 1: שלב צבירת הכעס - שלטון הרגשות.
מאז עידן פרויד, אך גם לפניו, אין חולק על כך שחוויות הילדות הן החוויות המשמעותיות ביותר שהאדם צועד איתם כל חייו. במשפחה הגרעינית בה הילד גדל, הוא היה הילד הקטן, חסר כוח, חסר משאבים חומריים, חסר יכולת לבטא את עצמו ותלוי בהוריו, או במטפליו, באופן כמעט מוחלט, למען קיומו. ההורים, בין במודע או שלא במודע, מנצלים את כוחם מול הילד, ומשאירים אותו פעמים הרבה, עם כעסים לא פתורים. תקופת הילדות בה הילד כל כך חלש ותלוי, מטביעה בילד חותם בל ישכח. כל חייו הוא עלול לשאת בזיכרונותיו, הגלויים והסמויים, את תקופת הילדות בה חש קטן ומתוסכל.
הבעיות הנוצרות במשפחה הגרעינית בה גדל הילד הן רבות מיני ספור. לשם המחשה נציין רק חלק מהן: חוסר באהבה, קינאת אחים, מתח בין ההורים, גירושין, הזנחה רגשית, ניצול והתעללויות, מחלות, משפחה לא יציבה, מאבקים על מיקום במשפחה, אלימות, מוות במשפחה, התמכרויות (אלכוהול, סמים, הימורים, התמכרות למין...), מאבקים על ירושה, בעיות כלכליות, מלחמות וכו'. הבעיות הללו לא נעלמות מעיני הילד ולא נפתרות, להפך, הילד יוצא אתם לחיים והם בעלי השפעה רבה בהמשך הדרך. רגשות הכעס, שהצטברו בתקופת הילדות, לא הולכים לאיבוד. הם נשמרים אצל הילד שהופך לאדם בוגר, אלא אם כן מטפלים בהם. באופן אנלוגי ל'חוק שימור האנרגיה' בפיסיקה, ניתן לומר שיש 'חוק שימור הכעס'. הכעס הוא סוג של אנרגיה, לא אנרגיה פיסיקלית, אלא אנרגיה רוחנית - שלילית. הכעסים המצטברים בילדות, לא משתחררים ולא נשכחים מאליהם ועלולים ללוות את האדם עד ליומו האחרון. הדרך להשתחרר מהם היא לעבור תהליכים של מודעות עצמית והתפתחות אישית.
לתסכולי היסוד, אתם האדם מסיים את תקופת הילדות, מצטברים תסכולים נוספים המצטברים במהלך החיים. פרדה מאדם אהוב, בוס מתעמר בעבודה, כישלונות בזוגיות, בגידה של חברים קרובים, מצוקות כלכליות, מאבקים בין אישיים, מחלות, מוות, וכו'. תסכולים אלו קשים בזכות עצמם, אך הם עלולים להיות קשים שבעתיים, אם הם פוגעים במקומות שבהם פצעי הילדות עדיין לא נרפאו. ניתן לומר, ללא הגזמה, שכמעט ואין בן אנוש שלא חווה כעסים ותסכולים בעת ילדותו, המלווים אותו לאורך כל ימיו ולכן בסיס המודל הוא כה רחב, הוא מכיל כמעט את כל האוכלוסיה.
ראה חלקים נוספים בהמשך המאמרים
ערן רון, בעל חברה לפיתוח ארגוני יעוץ והדרכה, מנחה קבוצות וותיק, בעל ניסיון של 30 שנים בהנחיית קבוצות, גם קבוצות תהליכיות למודעות עצמית ולהתפתחות אישית, וגם סדנאות לפיתוח מנהלים ועובדים במקומות עבודה. כמו כן עוסק ערן בהכשרת מנחי קבוצות ויועצים ארגוניים עבור מערכת החינוך.
http://www.eranron.co.il
http://www.eranron.co.il
